לא אמת

לא אמת
יבקש המולך.
לא לצדק
תשאל שנאת תהום.
על מזבח רווי דמים
יעמדו השניים
לזעוק
מגיע לי לשתות לשוכרה
ולא,
יגמר בנקמה!

אל דומי לך כבשה קטנה
עת אמת פצועה מתחבאה במרום
וצדק חבול מסתתר מתחת
שואלים,
מה לילד קטון
צמוד לשד אימו
להתהלך בחליפת נפץ מנופחת?

אדומות ידייך,
מדם ילדייך.
וברכייך טובלות,
בבשר עולליך.
נקמה! פוערים פיהם גם הם,
הבי לנו עוד קורבן, מרחמייך!

זעקי אדמתי, אהובה,
כי ליסטים מבקשים רגביך.
לא שבעה לשונם
מלשרוף, היאור וארם נהריים.
ובאו לגזול מידי,
את הרש לי היחידה,
את ארצי.

הקשיבי בת אדום
ושמעי אשת מצרים.
הסירי צעיפי שקרייך מלראות
הביטי היטב במראה
שם תלמדי כי זה דורות,
לי היא זכות הנקמה.

פתחי עינייך ולמדי,
כי לאמת, דרכים רבות
וטובה מכולן היא הדעת.
וכמצוות אימי ואבי,
את הצדק צריך להשקות
ביד טובה ורוגעת.

לא דמים יבקשו רגבים לשתות,
מי תהום וגשם ממעל
עת ילמדו סבים לנכדים,
בתלמים אהבה לטעת.

אז אצא גם אני למרחב,
בשמלת פרחי עדן ארצי, אכסה גופי,
בין עקבות אהובי אחפש
את מראות אברהם אבי.

Yona Levy

Grosman

יונה לוי גרוסמן